זיכרון חדש בכלי ישן: איך לציין את יום השואה ?

(דואל לעדי אלטשולר ידידתי שהבוקר התפרסמה בידיעות אחרונות יוזמתה מהשנים האחרונות שמתרחבת לערוך "סאלון זיכרון" של צעירים ברחבי הארץ כדרך עדכנית לציין את יום השואה שמשתכח מלב צעירים):

עדי היקרה,

קראתי הבוקר ב"ידיעות אחרונות" על היוזמה הברוכה שלך להתמודד עם הצפת נושא השואה ויום הזיכרון בקרב צעירים.

כמוני כמוך. הרגשתי שגם עבורי, בן דור שלישי לניצולי שואה, שכל חייו עסוק בחילוץ הסיפור של סבתא, תיעוד והנצחה - נושא חותם אמיתי - ולפתע פתאום לא שם לב ליום המיוחד הזה. הדברים עוברים לידי.

עכשיו סביב גידול הילדים אולי קצת בזכות הגנים מרגישים יותר את החגים ובתוכם ימי האבל (אם כי יאלי ואוריה קטנים יחסית, ואצלם מדלגים כמובן על מלוא המשמעות של ימים אלה עדיין).

לאחר כמה שנים של ממש התעלמות מלווה בבושה ויסורי מצפון חשבתי כמוך שצריך לחדש, לדרוש בעדכניות את המשמעות של היום.

לפני כ-6 שנים לערך התחלתי באימוץ מסורת משלי.

כדברי ברל כצנלסון - נטלתי קצת מזה ומזה ויצקתי משמעות חדשה.

"דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחיה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור מחדש".

אני נוהג בימים שבין ליל הסדר לערב יום העצמאות מנהג אבלות ואינני מתגלח כמצוות ספירת העומר. זיכרון חדש בכלי ישן.

אך המשמעות שלי היא לאומית. לידת העם בפסח על תלאותיו והגלגולים לארץ ישראל. ההמשך בחלוף דורות רבים - ביום השואה. הסיום ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

בערב יום העצמאות אני לובש חג ומסיר מעלי את העטרת המגרדת שכל השבועיים וחצי הללו לערך לא מאפשרים לי לשכוח באיזה תקופה אנחנו...

ברוכה תהיי על היוזמה המצוינת והחשובה.

***
ובעקבות כתיבת הפוסט - עדכנה אותי חברתי משכבר הימים אפרת ריגר בוכריס שגם ד"ר דוד נחמן נוהג כך והסביר וסיפר על כך בהרחבה במוסף מקור ראשון לאחרונה.