המחאה שהייתה, המחאה שתהיה

תל אביב סוערת הלילה. יש מי שחושב שהניצוץ שהיה חסר - נמצא.

הפעם גם הבנקים על הכוונת, כפי שצפיתי באין ספור שיחות לקראת (כתבתי זאת בבלוג אולי ?!).

אבל בהשוואה לשנה שעברה - אלה להבנתי קבוצות-קבוצות של בעלי אג'נדות שלא יצליחו לעורר את ההמונים כמו בקיץ ההוא באין סיפור אחד מסעיר ורותם. מה שלא יהפוך את הקיץ הזה לשקט יותר בהכרח או את המחאה לפחות משפיעה. גם אם לא יכתבו עליה מחר ברוב העיתונים, זולת הארץ.

ימים לפני חגיגות השנה למחאה חשוב לסכם את השפעות הגל הקודם. ברמת התודעה קרו שלושה דברים לדעתי:

1. השיח הפוליטי התרחב. יש יותר מאופציה נאו ליברלית. השיטה איננה מקודשת עוד. הראש מעט נפתח... המפה איננה רק שמאל וימין מדיני...

2. הפרט חש בעוצמה ומשמעות - במחאה חברתית, בנכונות להצטרף להפגנות שאינן משוקצות עוד, בהתארגנויות אזרחיות מרובות, במחאות צרכניות רחבות. הבנו שיש לנו כוח.

3. הם מפחדים. במסדרונות השלטון. בחברות הגדולות. אי אפשר להעביר כל החלטה. יודעים שהכל תחת זכוכית מגדלת. עוקבים אחרי מחירים והחלטות. הרושם גם חודשים אחרי המחאה לא תם להערכתי.

ובפועל משהו השתנה ? לא משהו מורגש כנראה.

אבל השינוי התודעתי החל לגלגל משהו.

FROM THE START UP NATION TO A KEEP UP NATION

כמה הערות מאוזנות על המצב:


1.
דוח המבקר - אותו לא קראתי כמו מרבית המגיבים - מתאר את המציאות הישראלית. השריפה הייתה כבה ללא מאות עמודים לולא המוות הנורא של צוערי השב"ס. הם זימנו אותנו במותם לקבל CASE STUDY בן מאות עמודים. הפעם קוראים לזה: שירותי הכבאות. זה נכון בכל חלקת יער אחרת, כמעט.
בעיניי השבר מבטא התנהלות ישראלית שמקדשת את היוזמה, האילתור, היצירתיות, ה-EXIT, ההמצאה - ולא את היכולת לתחזק, לנהל, לקיים שגרה.
לא מקרי שדוגמא מתחום החירום, הפתאומי, האסוני מזעזעת אותנו כל כך - ומחייבת דווקא התנהלות שיטתית, סזיפית, רוטינית, יומיומית של כבאיות, לוחמי אש, כשירות וציוד.
אנחנו לא יודעים לעשות את זה במקומות האפורים ביותר של עבודת הממשלה, החינוך, הגינון - וגם לא בנושאים הבוערים לכאורה יותר.


מזה זמן שאני, דווקא בתור יזם שגם מקדש את ההקמה והבריחה קצת - מזכיר לכל המתרפקים על גאוניותנו בדמות "אומת ההזנקים", כשמו של הספר רב המכר עלינו:
זיכרו שהאתגר הגדול של מדינת ישראל הוא היכולת להתקדם שלב לניהול המדינה.

2.
משרד האוצר שמנהל את המדינה בפועל לא יכול להיות בעל הסמכות - ללא אחריות.
למי שלא מבין איך הדברים מתנהלים לא מבינים מדוע נתפלים לשר האוצר, אבל המסר הוא החשוב ביותר (כפי שתיאר סבר פלוצקר והרבה פרשנים אחרים הבינו זאת).
ושלא יבהילו אותנו כלכלנים על פריצת התקציב. הכל עניין של ניהול סיכונים ואיזונים.




3.
מבקר המדינה באופן כללי חורג מסמכותו שבחוק. כבר שכחנו את זה... התיזה שלי עסקה בדיוק בנושא זה לפני כמה שנים כבר.


שבת שלום.