כתב העת המצוין Stanford Innovation Review הפנה לאחרונה לבלוג שעסק בשאלה החשובה: איפה היזמות לטובת החברה והממשל ? (Courtney Martin, Instagram-Style Innovation in the Public Sector).
מכירת אינסטגרם עוררה את התהיה מדוע הרעיונות הגדולים הולכים רק לשוק הפרטי ? צריך פתרונות פשוטים ויצירתיים גם בעולם הציבורי.
Annie Leonard, founder of The Story of Stuff, says that while our "consumer muscles" have gotten a great workout over the last few decades, our "citizen muscles" have grown anemic. We've created gods out of entrepreneurs like Steve Jobs, inspiring a fresh batch of the most innovative graduates each fall to aspire to go into the tech industry; all the while, the public and government sectors are starving for their ingenuity and energy.
ה-Civil Service חייב להיות המקום הטוב ביותר.
ואם ניזכר במחאה שהפנתה אצבע מאשימה ותובענית כלפי הממשלה שצריכה לספק צדק חברתי. מי אמור להגשים את הפרטים של חוק חינוך מגיל 3 ? מי עומד מאחרי העבודה הסיזיפית שמממשת את המדיניות ?
יש לנו ציפייה שמקצוענים יהיו שם עבורנו.
עכשיו צריך לחפש במצעים, בוועידות האידיאולוגיות, בסדר היום הציבורי, במחאה - קריאה לחיזוק המגזר, לרפורמה מעצימה ועוד.
הנושא ההכרחי כל כך בכל שינוי - לא יימצא שם. הוא בכלל לא חלק מהגדרת הבעיה ותחושת הדחיפות.
ואני מציע לתפוס טרמפ ולומר מעתה:
שינוי שיטת הממשל, הבחירות והמנהל הציבורי.
מכירת אינסטגרם עוררה את התהיה מדוע הרעיונות הגדולים הולכים רק לשוק הפרטי ? צריך פתרונות פשוטים ויצירתיים גם בעולם הציבורי.
Annie Leonard, founder of The Story of Stuff, says that while our "consumer muscles" have gotten a great workout over the last few decades, our "citizen muscles" have grown anemic. We've created gods out of entrepreneurs like Steve Jobs, inspiring a fresh batch of the most innovative graduates each fall to aspire to go into the tech industry; all the while, the public and government sectors are starving for their ingenuity and energy.
אני שותף לקבוצת צעירים מודאגת שכזו המנסה לחדד זווית מסוימת בבעיה - Young Professionals וההזדמנויות שלהם להשתלב במערכות ההשפעה.
הבעיה רחבה הרבה יותר והיא הרפיסות שדרדרנו אליה את המגזר הציבורי בישראל בהזנחה רבת שנים, בהתעמרות ובזלזול. אלה הפקידים שאנחנו "יורדים" עליהם שצריכים לתת את המענה ללא קשר לתפיסה האידיאולוגית בה מחזיקים. בין אם כרגולטורים מושחזים, ובין אם כנושאי העול האיכותיים במתן השירות.ה-Civil Service חייב להיות המקום הטוב ביותר.
ואם ניזכר במחאה שהפנתה אצבע מאשימה ותובענית כלפי הממשלה שצריכה לספק צדק חברתי. מי אמור להגשים את הפרטים של חוק חינוך מגיל 3 ? מי עומד מאחרי העבודה הסיזיפית שמממשת את המדיניות ?
יש לנו ציפייה שמקצוענים יהיו שם עבורנו.
עכשיו צריך לחפש במצעים, בוועידות האידיאולוגיות, בסדר היום הציבורי, במחאה - קריאה לחיזוק המגזר, לרפורמה מעצימה ועוד.
הנושא ההכרחי כל כך בכל שינוי - לא יימצא שם. הוא בכלל לא חלק מהגדרת הבעיה ותחושת הדחיפות.
ואני מציע לתפוס טרמפ ולומר מעתה:
שינוי שיטת הממשל, הבחירות והמנהל הציבורי.
