אחרי מעקב כל כך אינטנסיבי - שלא נאמר אובססיבי - אחר מערכת הבחירות אי אפשר ללא כמה מילות סיכום.
1. בחירות הפייסבוק
קודם כל: אלה היו הבחירות של הפייסבוק במלוא עוזן. שם היו הקמפיינים, המסרים, התגובות (ההפגנות...), הססמוגרפים, ההנעה לפעולה, הסאטירה והעדכונים והניתוחים הבלתי נגמרים מסביב לשעון (עבורי בעיקר הודות לכוהנת הגדולה ולכוכבת העולה בעיניי בתחום: טל שניידר). ביום הבחירות עצמו הרגשתי יותר מבעבר את חגיגת הדמוקרטיה. לא דרך אמצעי התקשורת שמראים לי מתמודדים מצביעים - אלא דרך מאות החברים ששיתפו תמונות שלהם מממשים את זכותם, יחד עם ילדיהם בחגיגה מרגשת של הריבונות והעצמאות שלנו.2. המפגינים עם לפיד, המנהיגים ב"עבודה"
לעניין התוצאות, נסיקתו של יאיר לפיד, כפי שהציע הניתוח של פרופ' דני גוטווין היא ביטויה של המחאה החברתית של הקיץ הקודם.
שני זרמים היו למחאה: אלה שמצאו את השיטה הקלוקלת, סימנו את המטרה כ"צדק חברתי" בשונה מנאו ליברליזם - זהו הזרם הדק, גם אם המשפיע והמעצב, של חלק בולט ממנהיגי המחאה ודובריה הסוציאל-דמוקרטיים (ושמאלה).
המפגינים, לעומת זאת ברובם היו אלה שלא מכוונים בהכרח אל השיטה, אלא אל פירותיה. הם לא קוראים תיגר על המערכת - אלא על "יוקר המחיה". אנשי מעמד הביניים הללו אמרו את דברם בקלפי בהמוניהם.מצד אחד המנהיגים צעקו וניסחו מסרים מדוייקים וסוציאל דמוקרטיים - וחזרו הביתה לעבודה ולמרצ ולחדש וכו'. וההמונים בהכללה שבאו בשקט ובסדר מופתי להפגנות - שלשלו "פה" לקלפי באותה נונשלנטיות בורגנית...
המסר הסוציאל-דמוקרטי הטהור לא צלח מעבר לחמישה-עשר המנדטים של העבודה (מרביתם אינם חדשים. ואולי הכפלתה של מרצ, אם כי לכך סיבות נוספות). למרות ההתחלה המבטיחה של הקמפיין של מפלגת העבודה: ההתלהבות, הנבחרת המרשימה, הדיוק במסר והרוח הגבית בציבור - אפשר לומר שקמפיין כושל, ממוקד במנהיגה שאיננה "אהיבה" הביא הישג מאכזב...
3. מהפך מפתיע וסמוי של הרגע האחרון למזלנו
בהערת אגב: עלייתו המפתיעה ברגע האחרון של לפיד, איפשרה לכולנו להישאר לאורך כל הקמפיין רדומים, סקפטיים, פסימיים, דטרמיניסטים. ומילא השמאלנים עם השנאה העצמית וחוסר האמון. גם מפלגת השלטון לא הצליחה למצוא יריב ולייצר התרחשות. מזל. הם עוד היו מתעוררים ומעוררים. כך ברגע האחרון מתחת לאפה יצרו מהפכון וגנבו לה את הממשלה, גם אם לא את השלטון... זו תהיה ממשלת ביבי-לפיד בכל מקרה. לא ממשלת ליכוד-ישראל ביתנו.
4. בחירות 74' של שנות ה-2000
אבל הבחירות הללו הן רק ההתחלה.
אלה בחירות 1974 של שנות האלפיים. אלה שלפני המהפך. המפה מסתדרת מחדש. הלגיטימיות והאותנטיות של המסר הסוציאל-דמוקרטי היא אולי ההישג החשוב ביותר של המחאה שכבר חילחל לציבוריות וגם לקלפי.
אם לא יהיו שינויי שיטת ממשל משמעותיים בקדנציה הזו ואם יאיר לפיד יוכיח את עצמו כמנהיג רציני וביצועי, ניתן כבר להעריך שהבחירות הבאות יהיו בינו כמועמד שעבר הסמכה ובין מועמד ימין מובהק: נפתלי בנט שישתלט על הליכוד, אם יעמוד באותו מבחן של לפיד. או אחד מכוכבי הליכוד הנוכחיים: יעלון, סער. ואולי ליברמן או שמיר יבריקו ויעקפו בסיבוב ?
[בתחושת הבטן שלי - זוהי הקדנציה האחרונה של ביבי. ובקרוב הוא יבין זאת וישתדל לעשות מעשה מכונן. להערכתי בקדנציה הזו נתניהו עשוי לנצל את המצב שנכפה עליו ולייצר שינויים מרחיקי לכת - בגיוס בחורי ישיבות ורפורמות אזרחיות אחרות - במקום בתחום ההסדר עם הפלסטינים. ואת החשבון ישאיר לתשלום ליורשו. קרע עם החרדים...]
 |
| יו"ר מפלגת העבודה הבא - גבי אשכנזי |
5. שלישיית המועמדים לראשות הממשלה בבחירות הבאות
אם לפיד כאמור יפדה את ההמחאה השמנה שקיבל מהציבור וכמו כן יצליח לנהל סיעה ומפלגה שלא כמו קודמיו במפלגות המרכז השבריריות - הוא קורץ מהחומר הביביאי שיכול לתת לו עמדה להתמודדות מהמרכז. או כסגנו של אולמרט שישוב נקי כפיים ? או ציפי לבני שתתעלה על עצמה ?
ומשמאל אני מעריך שהכוכב הוודאי שיגוייס יהיה גבי אשכנזי עם מסר חברתי ובטחוני. עממי ומרכזי.
ועד אז אני מקווה לפחות שתוקם ממשלת צללים כדוגמת השיטה הבריטית המפוארת. וראוי לתת לשלי יחימוביץ' את ההזדמנות לנהלה. ולא לשוב ולשחוט את המנהיג שהכזיב.
6. תום הגל העכור האנטי דמוקרטי
וצפירת ההרגעה המרכזית עבורי שהבחירות הללו יצרו מיידית: סיום הגל העכור האנטי דמוקרטי, הפופוליסטי והלאומני. חברי כנסת סוררים עוד עשויים לדחוף רעיונות שכאלה. אבל הציבור והרוב בכנסת (כולל מתוך הבית היהודי להערכתי ובוודאי מתוך "יש עתיד") - נשמעו הפעם ממותנים, לא מתלהמים עם מסר דמוקרטי, קונסטרוקטיבי ונאור בסך הכל בעיניי.
7. חרד לחרדים
החרדים - ש"ס ויהדות התורה - יצאו בשן ועין - בדרך לשין ולגימל...
ואף על פי כן, אסור לטעמי להוקיעם ולנדותם. הסדר בנושא גיוס בחורי הישיבות חובה שייעשה עד כמה שניתן בהידברות (בהתבסס על מאזן הכוחות הפוליטי הנוכחי, החד פעמי הזה!). אחרי התקציב והסדרת חוק טל חדש אני באמת מקווה שיהיה מקום לש"ס לפחות בממשלה. למרות סלידתי מהרבה מעמדותיהם כמובן. תיקון לאומי עושים ביחד ולא בכוח.
ואני גם מקווה שהציבור בארץ לא יראה בעיסוק בבחורי הישיבות הזדמנות לנקמה מתוקה. יבין שהנושא העיקרי הוא שילובם בשוק העבודה וייתן משקל גם לערך של שימור ופיתוח עולם התורה שחרב בשואה (וההשוואה כל הזמן בין עילויים בתורה לספורטאים מצטיינים הפטורים משירות תמיד חורה לי... היא תוצר של אנשים שהתרבות היהודית שלא באשמתם זרה להם לחלוטין...).
8. הזדמנות חד פעמית לדיון מחודש בנושאים לאומיים
אז יאללה. צריך לנצל את שעת הכושר ולפתוח לדיונים מחודשים נושאים שלא ניתן היה בכלל לעסוק בהם בגלל לשון המאזניים החרדית: הסדר סטטוס קוו חדש. תיקוני שיטת ממשל ובחירות. רפורמה במנהל הציבורי. ואולי חקיקת כמה חוקי יסוד חדשים ? שמא נאמר - התחלת חוקה ?
 |
| חבר הכנסת (בקרוב) אבי וורצמן |
9. לראשונה: אני מכיר אישית חברי כנסת !
משהו אישי אנקדוטלי: זו הכנסת הראשונה שנבחרת שאני באמת מכיר בה שני אנשים, כחברים של שנים ולא כהיכרות לאור עבודה או משהו אגבי. הרב שי פירון, מס' 2 ביש עתיד ואבי וורצמן, מספר 8 בבית היהודי. שניהם נוסכים בי אמון מחודש בפוליטיקה הישראלית בידיעה ששניהם מגיעים במסירות של ממש לשרת את הציבור ביושר ובנאמנות.
10. הלכתי לעבודה
הצבעתי כמה לא מפתיע למפלגת העבודה. למרות הדגל הבודד עליו התרעתי בעבר, למרות חוסר אהדתי ליו"ר, למרות הניכור לערכים ולשאלות של זהות יהודית עמוקה, למרות הקמפיין המייבש והחלול - למרות הכל תמכתי גם אם לא בלב שלם. ככה זה כנראה. צריך לבחור את סדר העדיפות ולהימנע מטהרנות ופיינשמקריות יתרה בבחירות פוליטיות... באותה מידה יכולתי לבחור בחוסר השלמה אבל בכוונה גמורה והתאמה מדויקת גם במרצ, בעם שלם, בתנועה. ודאי וודאי ביש עתיד ואפילו בבית היהודי. מנפלאות המפה הפוליטית שלנו.
11. הקמפיינים הטובים: מרצ והבית היהודי
הקמפיינים הטובים ביותר מבחינת אפקטיביות - היו של מרצ ושל הבית היהודי. שתי המפלגות הכפילו את כוחן גם במבחן התוצאה, אך היו זוכים בכתרים גם בתוצאה פחותה, כפי שפרגנתי עוד לפני המדגמים...
במקרה של הבית היהודי - היה זה מועמד מחדש ומלהיב, משכנע וכן בתוספת מסרים של אחדות וערכים. אם נרות אצלך זה לא רק בהפסקת חשמל. אם שבת זה לא רק שלומי...
קמפיין יצירתי ומחוייך (כולל תוכן גולשים שהועלה בהמשך לסיסמאות ה"אחים"). לא פלא שהמפלגה הייתה הגדולה ביותר (בסקרים, לא יודע בפועל) בקרב מצביעים עד גיל 40.
למרות סעיף 9, העטיפה המרשרשת, הידידותית והמתונה וחוצת המגזרים בה נמכרה המפלגה - לא תאמה את תוכנה החרד"לי הגורף. וההסבר של ארץ נהדרת על ייצורו של ה-Ibenet תומך בכך בחיוך...
12. לא עברו את אחוז החסימה
ומילה על המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה ובראשן ארץחדשה ועם-שלם.
קשה לגייס 75,000 איש. צריך להזכיר זאת שוב ושוב. ושוב. זה נראה מעבר לאופק, בר השגה, במגע יד - ואין זה כך. אם אריה אלדד המבריק גם אם הקיצון לא צלח, ואמסלם המפורגן לא פרח, ואלדד יניב המקומבן לא צמח - זה כמעט בלתי אפשרי.ועם כל הכעס על אובדן הקולות - הם לא "נזרקו לפח" כפי שצויין הערב בתקשורת, גם אם יכלו במשהו לשנות את המפה. הכעס צריך להיות על מי שמתפתה להצביע - ולא על מי שמנסה לשנות (ופרס היצירתיות והעיצוב החדשני ללוגו מגיע ללא ספק בסעיף הקודם לארץחדשה, שהרתיעו אותי - אבל התאבדו על המשימה).
זו הדמוקרטיה במיטבה. כל אחד יכול להתמודד. ועדיין העלאת אחוז החסימה במעט ל-5%, או לפחות ל-3-4% לא תפגע בייצוגיות המגוונת הייחודית לפרלמנט שלנו, תאפשר התחדשות - אבל לא קוריוזים מיותרים.
ועדיין חבל על הרב אמסלם, שהיה צריך לחבור בעיניי למפלגה קיימת כמו התנועה, העבודה או הבית היהודי בעיקר.
(התמונות - מתוך אתר וויקיפדיה)
