מה יהיה הנושא המרכזי שעל סדר היום בבחירות ההולכות ומתקרבות ?
פגשתי את אחד מראשי המחאה הבולטים ביותר בשבוע שעבר.
הוא הודה שלא ברור אם ועל מה ייצא עם ישראל מחדש לרחובות. שאין מחאה, יש אוסף של מחאות שינסו כל אחת להבעיר מחדש את השטח. שיש פער בין נושא, עיתוי, הזדמנות שיכולים להקהיל המונים - לבין המסרים המורכבים והרחבים אותם דורשים מהממשלה. שבכל מקרה חייבים להתרומם הפעם מעל האג'נדות הצרות יחסית של דיור או יוקר מחיה. ושגם אם ינסו למשוך את השטיח ולהכריז על בחירות (מה שלמעשה קרה מאז פגישתנו) - הצלחת המחאה תהיה בשינוי הנושאים שעל סדר היום, בבחירות על שאלות חברתיות-כלכליות, בשינוי קו השבר הפוליטי המסורתי של ימין ושמאל מדיני.
מבט מפוכח ונבון על מציאות מורכבת של אותו מנהיג אמיתי.
ובאמת יותר מתמיד יש סיכוי שעל סדר היום יהיו סוגיית "השוויון בנטל", "איפה הכסף" - כפי שמרחיב אותה יאיר לפיד להיבטים אחרים. ואולי מעל הכל שינוי שיטת הבחירות והממשל שמאפשרת לנצל את המנגנון לטובת סקטורים צרים. כך לפחות מרגיש "הרוב".
(בעניין זה ראוי לשים לב שישנו קונצנזוס על הצורך בשינוי המופיע בכל מצע והסכם קואליציוני - אך הקושי הוא בלגבש הסכמה על מה תהיה אותה רפורמה... הצעות מעניינות ובשרניות יש למכון הישראלי לדמוקרטיה ולארגון "יש סיכוי". לא סיסמאות - כי אם צעדים קונקרטיים שאפשר לברור ולבחור. בהזדמנות אחרת אתייחס להצעות המעניינות ולהשפעתן, לאחר שפעם כבר הלכתי שבי אחר רעיון הבחירה הישירה שקסם כל כך וקרס).
אישית אני חושב שלצד האג'נדה האזרחית יהיו חייבים כוחות הימין לבדל עצמם עם נושאים ביטחוניים, איראן, נאמנות או קלפים אחרים.
אין סיכוי אולי להחליף ראש ממשלה הפעם - אבל יש סבירות גבוהה בעיניי - תוך התעלמות מהסקרים הנוכחיים - שיהיו כמה שינויים משמעותיים, כוחות חדשים, פנים מרעננות, אולי שובר שוויון בדמות אריה דרעי ואלמנטים מפתיעים (קובי אוז ? שלמה ינאי ?).
ההצעה המהפכנית ביותר שאני יכול להציע היא לנוכח ההזדמנות ההיסטורית, לא להיסחף שוב לשגרה של אחרי בחירות שתמסמס שינויים משמעותיים ואפשרות למהפכות נדרשות. צריך לכנס מחדש את האסיפה המכוננת ששונמכה לכנסת ישראל הקבועה בטרם מיצתה את תפקידה. אולי לא נגיע לחוקה מלאה וחגיגית - אבל נגבש כמה כללי משחק חדשים שיאפשרו לישראל להיות מדינה ריבונית ומתקדמת, עם לפחות שיטת בחירות וממשל מתוקנת, ואולי עם מנגנון חקיקת חוקי יסוד בטווח של כמה שנים.
ואנקדוטה קטנה: ב-9.11.2012 אם וכאשר יכהן בנימין נתניהו כראש ממשלה (וגם אם יקרה הלא יאמן - הוא עדיין יהיה כנראה ראש ממשלת מעבר) - הוא יהפוך לראש הממשלה השני אחרי דוד בן גוריון במשך זמן הכהונה שלו. בכך יעקוף את יצחק שמיר (למרות שמדובר בשתי קדנציות נפרדות במקרה של ביבי).
פגשתי את אחד מראשי המחאה הבולטים ביותר בשבוע שעבר.
הוא הודה שלא ברור אם ועל מה ייצא עם ישראל מחדש לרחובות. שאין מחאה, יש אוסף של מחאות שינסו כל אחת להבעיר מחדש את השטח. שיש פער בין נושא, עיתוי, הזדמנות שיכולים להקהיל המונים - לבין המסרים המורכבים והרחבים אותם דורשים מהממשלה. שבכל מקרה חייבים להתרומם הפעם מעל האג'נדות הצרות יחסית של דיור או יוקר מחיה. ושגם אם ינסו למשוך את השטיח ולהכריז על בחירות (מה שלמעשה קרה מאז פגישתנו) - הצלחת המחאה תהיה בשינוי הנושאים שעל סדר היום, בבחירות על שאלות חברתיות-כלכליות, בשינוי קו השבר הפוליטי המסורתי של ימין ושמאל מדיני.
מבט מפוכח ונבון על מציאות מורכבת של אותו מנהיג אמיתי.
ובאמת יותר מתמיד יש סיכוי שעל סדר היום יהיו סוגיית "השוויון בנטל", "איפה הכסף" - כפי שמרחיב אותה יאיר לפיד להיבטים אחרים. ואולי מעל הכל שינוי שיטת הבחירות והממשל שמאפשרת לנצל את המנגנון לטובת סקטורים צרים. כך לפחות מרגיש "הרוב".
(בעניין זה ראוי לשים לב שישנו קונצנזוס על הצורך בשינוי המופיע בכל מצע והסכם קואליציוני - אך הקושי הוא בלגבש הסכמה על מה תהיה אותה רפורמה... הצעות מעניינות ובשרניות יש למכון הישראלי לדמוקרטיה ולארגון "יש סיכוי". לא סיסמאות - כי אם צעדים קונקרטיים שאפשר לברור ולבחור. בהזדמנות אחרת אתייחס להצעות המעניינות ולהשפעתן, לאחר שפעם כבר הלכתי שבי אחר רעיון הבחירה הישירה שקסם כל כך וקרס).
אישית אני חושב שלצד האג'נדה האזרחית יהיו חייבים כוחות הימין לבדל עצמם עם נושאים ביטחוניים, איראן, נאמנות או קלפים אחרים.
אין סיכוי אולי להחליף ראש ממשלה הפעם - אבל יש סבירות גבוהה בעיניי - תוך התעלמות מהסקרים הנוכחיים - שיהיו כמה שינויים משמעותיים, כוחות חדשים, פנים מרעננות, אולי שובר שוויון בדמות אריה דרעי ואלמנטים מפתיעים (קובי אוז ? שלמה ינאי ?).
ההצעה המהפכנית ביותר שאני יכול להציע היא לנוכח ההזדמנות ההיסטורית, לא להיסחף שוב לשגרה של אחרי בחירות שתמסמס שינויים משמעותיים ואפשרות למהפכות נדרשות. צריך לכנס מחדש את האסיפה המכוננת ששונמכה לכנסת ישראל הקבועה בטרם מיצתה את תפקידה. אולי לא נגיע לחוקה מלאה וחגיגית - אבל נגבש כמה כללי משחק חדשים שיאפשרו לישראל להיות מדינה ריבונית ומתקדמת, עם לפחות שיטת בחירות וממשל מתוקנת, ואולי עם מנגנון חקיקת חוקי יסוד בטווח של כמה שנים.
ואנקדוטה קטנה: ב-9.11.2012 אם וכאשר יכהן בנימין נתניהו כראש ממשלה (וגם אם יקרה הלא יאמן - הוא עדיין יהיה כנראה ראש ממשלת מעבר) - הוא יהפוך לראש הממשלה השני אחרי דוד בן גוריון במשך זמן הכהונה שלו. בכך יעקוף את יצחק שמיר (למרות שמדובר בשתי קדנציות נפרדות במקרה של ביבי).
