יום שני, 30 באפריל 2012

בחזרה לאסיפה המכוננת, האג'נדה של הבחירות הקרובות

מה יהיה הנושא המרכזי שעל סדר היום בבחירות ההולכות ומתקרבות ?


פגשתי את אחד מראשי המחאה הבולטים ביותר בשבוע שעבר.
הוא הודה שלא ברור אם ועל מה ייצא עם ישראל מחדש לרחובות. שאין מחאה, יש אוסף של מחאות שינסו כל אחת להבעיר מחדש את השטח. שיש פער בין נושא, עיתוי, הזדמנות שיכולים להקהיל המונים - לבין המסרים המורכבים והרחבים אותם דורשים מהממשלה. שבכל מקרה חייבים להתרומם הפעם מעל האג'נדות הצרות יחסית של דיור או יוקר מחיה. ושגם אם ינסו למשוך את השטיח ולהכריז על בחירות (מה שלמעשה קרה מאז פגישתנו) - הצלחת המחאה תהיה בשינוי הנושאים שעל סדר היום, בבחירות על שאלות חברתיות-כלכליות, בשינוי קו השבר הפוליטי המסורתי של ימין ושמאל מדיני.
מבט מפוכח ונבון על מציאות מורכבת של אותו מנהיג אמיתי.


ובאמת יותר מתמיד יש סיכוי שעל סדר היום יהיו סוגיית "השוויון בנטל", "איפה הכסף" - כפי שמרחיב אותה יאיר לפיד להיבטים אחרים. ואולי מעל הכל שינוי שיטת הבחירות והממשל שמאפשרת לנצל את המנגנון לטובת סקטורים צרים. כך לפחות מרגיש "הרוב".
(בעניין זה ראוי לשים לב שישנו קונצנזוס על הצורך בשינוי המופיע בכל מצע והסכם קואליציוני - אך הקושי הוא בלגבש הסכמה על מה תהיה אותה רפורמה... הצעות מעניינות ובשרניות יש למכון הישראלי לדמוקרטיה ולארגון "יש סיכוי". לא סיסמאות - כי אם צעדים קונקרטיים שאפשר לברור ולבחור. בהזדמנות אחרת אתייחס להצעות המעניינות ולהשפעתן, לאחר שפעם כבר הלכתי שבי אחר רעיון הבחירה הישירה שקסם כל כך וקרס).


אישית אני חושב שלצד האג'נדה האזרחית יהיו חייבים כוחות הימין לבדל עצמם עם נושאים ביטחוניים, איראן, נאמנות או קלפים אחרים.
אין סיכוי אולי להחליף ראש ממשלה הפעם - אבל יש סבירות גבוהה בעיניי - תוך התעלמות מהסקרים הנוכחיים - שיהיו כמה שינויים משמעותיים, כוחות חדשים, פנים מרעננות, אולי שובר שוויון בדמות אריה דרעי ואלמנטים מפתיעים (קובי אוז ? שלמה ינאי ?).


ההצעה המהפכנית ביותר שאני יכול להציע היא לנוכח ההזדמנות ההיסטורית, לא להיסחף שוב לשגרה של אחרי בחירות שתמסמס שינויים משמעותיים ואפשרות למהפכות נדרשות. צריך לכנס מחדש את האסיפה המכוננת ששונמכה לכנסת ישראל הקבועה בטרם מיצתה את תפקידה. אולי לא נגיע לחוקה מלאה וחגיגית - אבל נגבש כמה כללי משחק חדשים שיאפשרו לישראל להיות מדינה ריבונית ומתקדמת, עם לפחות שיטת בחירות וממשל מתוקנת, ואולי עם מנגנון חקיקת חוקי יסוד בטווח של כמה שנים.






ואנקדוטה קטנה: ב-9.11.2012 אם וכאשר יכהן בנימין נתניהו כראש ממשלה (וגם אם יקרה הלא יאמן - הוא עדיין יהיה כנראה ראש ממשלת מעבר) - הוא יהפוך לראש הממשלה השני אחרי דוד בן גוריון במשך זמן הכהונה שלו. בכך יעקוף את יצחק שמיר (למרות שמדובר בשתי קדנציות נפרדות במקרה של ביבי).

יום רביעי, 25 באפריל 2012

ימי עצמאות בחמישי !

הנה הצעה שלי מלפני חמש (!) שנים שהתפרסמה ב-YNET:


אנחנו בלאו הכי לא חוגגים כמעט אף פעם ב-ה' באייר. שימו לב: 15 מתוך 20 ימי העצמאות הבאים יוקדמו או יידחו, לרוב ליום חמישי. אז אולי כבר נקבע את יום העצמאות ליום חמישי בשבוע?

פורסם: 25.04.07, 12:33

יום למחרת יום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל הוא הזדמנות להפיק לקחים באשר לכמות הבשר שנקנה למנגל בשנה הבאה, למועמדים הראויים לפרס ישראל מטעמנו ולפרקים המומלצים להכנה טובה לחידון התנ"ך השכונתי – לקראת השנים שיבואו לעצמאותנו. ח"כ יואל חסון הזדרז להפיק לקחים והציע חוק להאריך את החגיגות ליומיים, לנוכח הסיפור המופלא של הקמת המדינה וגם כי בשנה הבאה חוגגים 60 עגול ומרגש.

משיכת החגיגות על פני יומיים נשמעת כמו בזבוז משאבים למשק והזדמנות מיותרת לעוד חופש לא מוצדק. אבל הנה הצעה שיכולה להצדיק גם רעיון פופוליסטי שכזה: יום העצמאות נחוג כידוע ב-ה' באייר, אלא שכדי שנוכל לציינו ואת יום הזיכרון הצמוד אליו בימי חול – הוא מוקדם או נדחה לימי שלישי, רביעי או חמישי בלבד. (אגב – הכרזת המדינה התרחשה כזכור ביום שישי אחר-הצהריים ולכן לעולם לא נחגוג את יום העצמאות ביום בו באמת התקיים...). יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ופעולות האיבה איננו יכול להתקיים אף הוא בשבת או במוצאיה – ולכן נותרנו עם פחות מחציו של השבוע המתאים לחגיגות שלנו. בחשבון פשוט – ברוב הפעמים אנחנו לא באמת חוגגים את יום העצמאות ביום העצמאות...

בעשרים השנים הקרובות (2008-2027) יידחה יום העצמאות או יוקדם ב-15 מתוך עשרים ימי החג. אז אם כבר לא חוגגים ביום עצמו – אולי נקבע אותו ליום נוח, קבוע, ודאי – שגם ייתן לנו למשוך בקצת את החגיגות (רשמית או שלא), נגיד יום חמישי של השבוע בו חל ה' באייר ? בעשרים השנה הקרובות בלאו הכי כמעט בחצי מימי העצמאות העתידיים לבוא עלינו לטובה יוקדם החג ליום חמישי (9 פעמים !) – אז למה לא לקבעו ככזה מיום העצמאות השישים למדינה והלאה (בשנה הבאה נחגוג בכל מקרה ביום חמישי, לאחר שהחג יוקדם משבת).


רב מכובד פנה אלי לאחרונה לבדוק מתי בדיוק חל מועד ישראלי לטובת ידיד מהתפוצות. התאריך העברי חד משמעי – אבל איך חוגגים בישראל לא ברור תמיד... והוא רוצה לתכנן קדימה את אירועי הקהילה. שאלו גם את יהודי בריטניה שהזמינו אולם יוקרתי ונתקעו איתו ביום הלא נכון - אחרי שכנסת ישראל וממשלתה דחו ברגע האחרון את יום העצמאות (לפני שנתיים רק בחודש פברואר הוזז רשמית יום העצמאות כך שלא ייצא שיום הזיכרון בימי שעון הקיץ יחול במוצאי שבת). 

תיקון הלוח היהודי, על ידי הלל השני במאה הרביעית לספירה, איפשר ללא מחשבים ומתכנני מדיניות תחשיב מדויק שמונע ימי חג ומועד בעייתיים. אז בואו לא נחכה לשנה הבאה ונעשה רפורמה שתייצר ודאות ונוחות לדורות קדימה. חגיגות מוארכות – אבל ללא פגיעה ישירה במשק. כמו בחגים נוצריים ואמריקאיים רבים המודבקים לסוף השבוע, נצמיד את החג ליום ולא לתאריך שבלאו הכי איננו מכובד ברוב הפעמים. גם ביהדות שבתות מסוימות בספירה מוקדשות למשהו ללא קשר לתאריך המדויק באותו החודש: ימי העצמאות מעתה ואילך ביום חמישי בשבוע בו חל ה' באייר. חגים שמחים! 

יום ראשון, 22 באפריל 2012

סבתא שלי ומיקרוסופט R&D


סבתא רבקה עוד מעט בת 83 ולא מוותרת על כתיבת מיילים. בקושי רב היא מתמרנת בין המיומנויות של הנעת עכבר, הבנת המסך שכל כך טריוויאלית לנו וביצוע פעולות בין יום המלל שמעובד, ממויין ומסונן במוחות הממוחשבים שלנו הצעירים בקלות. והיא שולחת למרות הכל.
חיפשתי משהו שיתאים לה. תוכנה מינימאלית. כמה לחצנים, כמה שפחות הסחות דעת. לא רק פשטות שימוש - אלא ויזואליות ממזערת ובהירה.
חשבתי שיש כאלה רבות לשכבת הקשישים הגדולה. לא מצאתי בהרבה חיפושים אינטרנטיים במשך השנה האחרונה. רובם מפנים לתוכנות מוכוונות מבוגרים - אבל עדיין מסורבלות ועמוסות.
הודות לאשל, מילבת ומרכז המידע של עזרים - הופניתי לאחרונה ממש לתוכנה חביבה שנקראת ELDY. ארגון ללא מטרת רווח מהאיחוד האירופי שגם תרגם את התוכנה לעשרות שפות - עברית ביניהן.
הבסיס של התוכנה - מושלם, תוצאת התרגום מעט עקומה עדיין, אבל איך זה שאין תוכנות רבות כאלה ? מה מסובך בלעקר ולמחוק 99% מה-GMAIL או מ-HOTMAIL ? איך שתוכנה כזו לא קפצה מיד ? למה צריך ללמד קשישים להתרגל לתחכום היתר שלנו ולא להתאים להם מקל הליכה ? סבתא שלי כל כך מאושרת מהתקשורת החדשה עם העולם והיא כל כך קשה לה עדיין. יש התאמה מובנית ויכולת שינוי ממשק לכל כך הרבה כיוונים - רק לא להפחתה ולפישוט.


לא הייתי כותב על זה, לולא הוזמנתי בדיוק באותו היום של ההתקנה הלא מוצלחת אצל סבתי - גם לכנס מרכז הפיתוח של מיקרוסופט אחר הצהריים בנמל תל אביב. היה כמובן מרשים ומפנק והמוני ברבים כנראה מברנז'ת ההיי טק והסטארט אפים של התעשייה המקומית. אפשר היה להזיז שם כדורים רק במבט על המסמך; לסמן מפות עם העיניים; לזהות עצמים מרחוק עם שלל אמצעים מתקדמים; לפתוח ולסגור תוכנות בהינף יד (כמו ב-Minority Report). שלל המחשות מלהיבות של חזית הטכנולוגיות בארץ ובעולם.


אני הסתפקתי בחדשנות זוטא - שירות למידע על ערך תזונתי ONLINE באמצעות סריקת הבר קוד של המוצר (Fooducate). די והותר.


ואיך זה שאין לסבתא מזור בפיתוח לאחור - כלומר שנמוך (=שדרוג לפחות) של תוכנות והתאמה של דואר אלקטרוני עלוב כדי שתוכל לתקשר איתנו ?!









יום שני, 16 באפריל 2012

זיכרון חדש בכלי ישן: איך לציין את יום השואה ?


(דואל לעדי אלטשולר ידידתי שהבוקר התפרסמה בידיעות אחרונות יוזמתה מהשנים האחרונות שמתרחבת לערוך "סאלון זיכרון" של צעירים ברחבי הארץ כדרך עדכנית לציין את יום השואה שמשתכח מלב צעירים):

עדי היקרה,

קראתי הבוקר ב"ידיעות אחרונות" על היוזמה הברוכה שלך להתמודד עם הצפת נושא השואה ויום הזיכרון בקרב צעירים.
כמוני כמוך. הרגשתי שגם עבורי, בן דור שלישי לניצולי שואה, שכל חייו עסוק בחילוץ הסיפור של סבתא, תיעוד והנצחה - נושא חותם אמיתי - ולפתע פתאום לא שם לב ליום המיוחד הזה. הדברים עוברים לידי.
עכשיו סביב גידול הילדים אולי קצת בזכות הגנים מרגישים יותר את החגים ובתוכם ימי האבל (אם כי יאלי ואוריה קטנים יחסית, ואצלם מדלגים כמובן על מלוא המשמעות של ימים אלה עדיין).
לאחר כמה שנים של ממש התעלמות מלווה בבושה ויסורי מצפון חשבתי כמוך שצריך לחדש, לדרוש בעדכניות את המשמעות של היום.
לפני כ-6 שנים לערך התחלתי באימוץ מסורת משלי.
כדברי ברל כצנלסון - נטלתי קצת מזה ומזה ויצקתי משמעות חדשה.

"דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחיה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור מחדש".

אני נוהג בימים שבין ליל הסדר לערב יום העצמאות מנהג אבלות ואינני מתגלח כמצוות ספירת העומר. זיכרון חדש בכלי ישן.
אך המשמעות שלי היא לאומית. לידת העם בפסח על תלאותיו והגלגולים לארץ ישראל. ההמשך בחלוף דורות רבים - ביום השואה. הסיום ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
בערב יום העצמאות אני לובש חג ומסיר מעלי את העטרת המגרדת שכל השבועיים וחצי הללו לערך לא מאפשרים לי לשכוח באיזה תקופה אנחנו...

ברוכה תהיי על היוזמה המצוינת והחשובה.

***
ובעקבות כתיבת הפוסט - עדכנה אותי חברתי משכבר הימים אפרת ריגר בוכריס שגם ד"ר דוד נחמן נוהג כך והסביר וסיפר על כך בהרחבה במוסף מקור ראשון לאחרונה.

יום ראשון, 15 באפריל 2012

אגדה שיתופית - המדריך המקוצר לחשיפת שותפויות אמת רב-מגזריות



בילדות החזקנו באוסף, גוגואים או מחנה "בשותף" (שניהם במלעיל). זה היה שם קוד למשהו שנאלצנו לחלוק, גם אם הצגנו אחווה לבבית בניהולו המשותף. מאז כל צעד הוא שותפות בעולם החברתי-ציבורי. משרדי ממשלה חוברים לעמותות ולתורמים, לעסקים או לעצמם ומשתתפים, ומשתפים. שותפות לקידום נחלים ושותפות לעצירת מחלות. שותפות לשיתוף שוטף.
זהו BUZZWORD שנושאים את שמו לשווא. כתוצאה ממשילות ירודה (מִמְשָׁלוּת, אם נדייק במשמעות המונח), בשל אטומיזציה של ארגונים, פירורי תקציבים, התפרקות המדינה ממעמדה, שוויון לכאורי בין השחקנים, וריבוי בעלי עניין ותקשורת פתוחה – על כל אלה ועוד מקימים שותפויות בכל פינה.
ובאמת אין ברירה. כדי להעביר מהדק מצד אחד לשני – מערבים בשותפות אינטר-גלקטית, בין-משרדית ורב-מגזרית את כל הנוגעים בדבר. חשוב גם להזמין את מחזיק הדומיין ברשת שכתב כמה פוסטים בתחום; את שליח הפיצה הקרובה; את הקרן הפילנתרופית שאולי תממן את החגיגה; ואת משרד הגמלאים – כי כולנו נהיה כאלה מתישהו, אם נספיק.
ולמה זה מעצבן?
  • כי איפה שצריך ואפשר לפעול – עוצרים ללא צורך. פעם קראו לזה הקמת ועדה. והיום חרדת הביצוע ומשבר היישום עוברים דרך שותפויות כמפלט בטוח.
  • זה לא מביא לתוצאות טובות יותר בהכרח – אלא לתהליכים אינסופיים, שמרנות, מגושמות. ל"ערים מוכות שותפויות" ולמחלת הפרוייקטיטיס.
  • אם כל ניהול הוא שותפות – יש זלזול וניהול סתמי ואין רגישות והתמקצעות בהובלה רבת מוקשים. רק עובדים אחד ליד השני, כי אין ברירה אולי.
  • ואז כשצריך שותפות על אמת – כולנו עייפים משותפויות... או קוראים לזה כך ומכופפים ידיים מאחרי הגב.

אז מתי זה אמיתי ומתי זה רק קישוט של כיבודים ואינטריגות ? הנה מדריך מקוצר, שנולד ללא שותפויות:
בעזרת השם: קודם כל, שותפות היא לא שותפות כי מכנים אותה כזו. כמו חבר ב-FACEBOOK.
יש שיאמרו שרק חיבור בין כל השחקנים בתחום לשינוי מקיף שבתחום אחריות המדינה – יש מקום להכתיר זאת בתואר היוקרתי. אני מוכן לקבל פחות מזה ובתנאי שנשתמש בכינוי במשורה.
בין סטוץ לחברות: שותפויות קצרות טווח, אד-הוקיות לצורך הפקה או אירוע מסוים הן לכל היותר שיתוף פעולה. שותפות היא כבר מערכת יחסים ממוסדת משהו, מתמשכת. מחויבות.
מרבה לוגואים – מרבה דאגה: קשה למצוא שותפויות אמת אם אין בנייר המכתבים מקום מרוב סמלילים של ארגונים, משרדי ממשלה וחברות עסקיות. זו קופרודוקציה שברירית ולא שותפות, סביר להניח.
כדור הוא עגול – שולחן הוא ישר: שולחן עגול שנועד להיוועצות הוא מבורך, אם הוא כן ומשתף באמת (גילוי נאות: יש לי רגל בקידום תהליכים כאלה). אבל בתהליך ביצועי חייבים מנהל או גורמי אופרציה ברורים ולא אוסף של פרטים שלא יוצרים שום סינרגיה ("אגבור" בעברית).
וצריך אולי אחת ולתמיד לייצר דרגות שונות כמו תורמים לאוניברסיטאות. כמו במשרדי עורכי דין. לא כולם שותפים באמת. אחד שותף מוביל, אחר שותף זוטר, שותף ידע, תומך או משקיף. במקום לשחק משחק של שוויון ודמוקרטיה כשאלה לא נחוצים באמת – צריך לקרוא לכל ילד בשמו. הרבה יותר פשוט, גם אם לא מכבד ונעים כמו "שותף".
איפה הכסף?: ריח הכסף מבאיש שותפויות אמת. אל תאמינו לשותפות שמתחילה ונגמרת בפילנתרופ שמכתיב לממשלה את סדרי העדיפויות שלו תחת הכותרת MATCHING ("מִימוּל", כחידוש לשוני על יסוד מימון+מול).
רק ריבון: שלט שיפוץ של דרך צדדית שראיתי לאחרונה כיבד את משרד הבינוי והשיכון על סמלילו המיושן ואת החברה הלאומית לדרכים ואת משרד התחבורה ואת העירייה והחטיבה להתיישבות ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר ונגב-גליל... כל אחד וסמלו המכוער. רק המנורה של מדינת ישראל נפקדה משום מה. או של רשות המסים ושלנו כמשלמים על הפרויקט. אם תשאלו את הפקידים – זו עוד שותפות מוצלחת. אבל לא להתבלבל. זאת נקראת לדידי "עבודת הממשלה".

לסיכום, הייתי רוצה לומר שצריך לתת לממשלה למשול; לעסקים – לתרום ולהירתם; לארגונים לאתגר ולהשלים. אולי נזדקק לקצת פחות שותפויות ונראה קצת יותר מעשים... אבל בפועל במציאות המורכבת - אין אפשרות לקדם לבד שינויים משמעותיים, במיוחד בחברה ובשיטת משטר סבוכים כל כך. השותפות היא כלי מרכזי. כשהיא באמת מתקיימת.