כמה הערות מאוזנות על המצב:
1.
דוח המבקר - אותו לא קראתי כמו מרבית המגיבים - מתאר את המציאות הישראלית. השריפה הייתה כבה ללא מאות עמודים לולא המוות הנורא של צוערי השב"ס. הם זימנו אותנו במותם לקבל CASE STUDY בן מאות עמודים. הפעם קוראים לזה: שירותי הכבאות. זה נכון בכל חלקת יער אחרת, כמעט.
בעיניי השבר מבטא התנהלות ישראלית שמקדשת את היוזמה, האילתור, היצירתיות, ה-EXIT, ההמצאה - ולא את היכולת לתחזק, לנהל, לקיים שגרה.
לא מקרי שדוגמא מתחום החירום, הפתאומי, האסוני מזעזעת אותנו כל כך - ומחייבת דווקא התנהלות שיטתית, סזיפית, רוטינית, יומיומית של כבאיות, לוחמי אש, כשירות וציוד.
אנחנו לא יודעים לעשות את זה במקומות האפורים ביותר של עבודת הממשלה, החינוך, הגינון - וגם לא בנושאים הבוערים לכאורה יותר.
מזה זמן שאני, דווקא בתור יזם שגם מקדש את ההקמה והבריחה קצת - מזכיר לכל המתרפקים על גאוניותנו בדמות "אומת ההזנקים", כשמו של הספר רב המכר עלינו:
זיכרו שהאתגר הגדול של מדינת ישראל הוא היכולת להתקדם שלב לניהול המדינה.
2.
משרד האוצר שמנהל את המדינה בפועל לא יכול להיות בעל הסמכות - ללא אחריות.
למי שלא מבין איך הדברים מתנהלים לא מבינים מדוע נתפלים לשר האוצר, אבל המסר הוא החשוב ביותר (כפי שתיאר סבר פלוצקר והרבה פרשנים אחרים הבינו זאת).
ושלא יבהילו אותנו כלכלנים על פריצת התקציב. הכל עניין של ניהול סיכונים ואיזונים.
3.
מבקר המדינה באופן כללי חורג מסמכותו שבחוק. כבר שכחנו את זה... התיזה שלי עסקה בדיוק בנושא זה לפני כמה שנים כבר.
שבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה