יום שני, 23 בינואר 2012

ויכוח תאולוגי עם ידיד (חלק ראשון ?)


רק חמישית מעם ישראל, כך הבנתי, יצאה ממצרים. אבל זה הסיפר (נרטיב) של עם ישראל. לא הנותרים מאחור, הרוב.
אם הוויכוח בינינו הוא על נרטיב עדיף - ייתכן ואני בצד המפסיד. במבחן ההישרדות הוודאית - אני גם בצד שנוטל סיכון ולא "הולך על בטוח".
היהדות החרדית וכנראה גם היהדות שלך - תחזיק מעמד ותעמיד עוד דורות. לא ברור כמה, לא ברורים המחירים, אבל המתכון חד משמעי.
חיים מסוגרים, חומרות וסייגים, כפייה וקפדנות, משמעת ולמדנות - הם דרך ברורה לשמירה על גרעין יהודי לנצח. ואני לא מזלזל בכך, אפילו לפעמים מקנא בפשטות הזאת.
אלא שאני בחרתי להימצא - כמו יהודים בכל הדורות - במתח שבין המודרנה, העכשיו, השפעות הסביבה וה"גויים" לבין הרצון העז, הקיומי, הבסיסי - להישאר יהודי.
ולאורך הדורות יהודים התמודדו תמיד עם שאלות של השפעה זרה, ולמרות סיפורי חנוכה - שאלת הדחייה והקליטה מורכבת ולא נהירה. האם הארמית וההשפעות ההלניסטיות לא חלחלו ? האם רעיון שבעת הימים ואפילו האלוהות האחת איננו מוטיב שנמצא בתרבויות עתיקות באיזור (וראה ספרו המטלטל של עמוס קינן שושנת יריחו).
ליקטנו ובררנו תוך שימור וזהירות. חידשנו ופרצנו, העזנו. מכאן כוחנו כנראה.

ואני ניצב במרכזו של הרצף היהודי הזה של הדורות, אבל גם הרצף של איך להיות יהודי, כאן ועכשיו.
ובוא נזכור קודם כל שהרצף הזה של קיום יהודי הוא אין סופי, אסימפטוטה שכל ניסיון למלאה, להתקרב להשם, לקיים כל תג קלה כחמורה בתרי"ג מצוות - איננו אפשרי למעשה. גם אנחנו בוררים ומלקטים. כמו לאורך הדורות. מדגישים ומפחיתים. ולעולם נהיה אפולוגטיים.
אין אחידות בעבודת השם. אני גורס שזו הייתה כוונתו. כוונתה. כמו שעלייך יביטו כחפפן דודיי בבני ברק - אותי בוודאי יתייגו כפשרן. אין לכך סוף.
ואני מודה שהדרך לא תמיד ברורה והביטחון איננו מוחלט, אבל אמר פעם מישהו שלהיות יהודי זה לשאול בכל בוקר מה זה להיות יהודי. אני כזה. וכך אני שומר על יהדותי.

הרצף הוא בסכמטיות בין אתאיזם ויהדות כתרבות (שנמניתי על חסידיו מתישהו) אל יחס לאל לא ברור (אגנוסטיות, שלא מובחנת בארץ) ועד לאמונה באל עם ובלי שרשור מעמד הר סיני ונגזרותיו...
שיטתך - נוחה יותר. אני מקנא. היא סדורה וברורה.
שיטתי - מורכבת, כואבת, לא פשוטה להפצה - אבל היא גם שיטה. מסורתיות איננה "פשרה" או כותרת ריקה. היא דרך שלולא ההגמוניה האשכנזית (הליטאית בעיקר) - אולי היינו נהנים ממנה יותר.

נולדתי אדם. בחרו עבורי שאהיה יהודי - ונטלתי זאת על עצמי במרוצת הימים. זו מחויבות, לא גזירת גורל. (ולמזלי נולדתי לריבונות היהודית המתחדשת, אבל אני מודה שזה "בונוס" על התנהגות טובה. אין היא הכרח, אך אגן עליה בכל כוחי בדמות שאני מקווה שייחלו לה אבותיי).
האדם במרכז, כך אני מקווה שהתכוון הקדוש ברוך הוא. ומשם אני גוזר הכל, כפי שגם בכתובים ובחז"ל חשבו. ואהבת לרעך כמוך, קבלת האחר, דרך ארץ שקדמה לתורה, אור לגויים ותיקון עולם. זה לא הכל כמובן, אבל זה העיקר. לכן אני נשאר יהודי.

עכשיו יש בינינו להבנתי שני ויכוחים למעשה:
האחד הוא על קצב קבלת שינויים.
השני הוא על הנכונות לקבל שוני במי שרואה עצמו יהודי.

לגבי הקצב: כדוגמא, בעוד חמש מאות שנה, אולי מאתיים המהפכה הפמיניסטית תחדור גם ליהדות שלך במלוא הדרה וללא הדרה.
אין לי ספק בכך וחבל שלא ניווכח שצדקתי. אולי החרדיות תימנע - אבל היהדות שלך תיקלוט גם תיקלוט חזניות וטוענות רבניות (יש !) ולמדנות נשית (יש ויש !) ועליה לתורה ועוד ועוד. היא לא תעמוד בפרץ, אבל תעשה זאת לאט לאט. ראה את היהדות שלך בנושא זה, לפני מאה ואפילו חמישים שנה ותראה שאני צודק...
לי אין סבלנות. ישנן מהפכות שמחייבות את האומץ הזה עכשיו - ולהתוות את הכיוון גם עבור היהדות השמרנית שלך.

אבל המחלוקת העיקרית בינינו היא על היכולת להכיל את השונה ממך.
בארוחה בשבת הבנתי את עומק הפער בינינו שאיננו ניתן לגישור.
אני מאמין שישנה יותר מדרך אחת. אלה ואלה דברי אלוהים חיים. וגם אם הלכה כבית הילל - יש מקום לכל הדרכים. ואתה - כך הבנתי - מאמין בדרך אחת בסופו של דבר. אתה סובלני ובעיקר סבלני - להוכיח שטעינו ולקוות שנחזור בנו ונמצא תשובה. אחת - שלך.
ואני מהשקפת עולמי התמימה אמנם גוזר הכל: את קבלת האחר - החרדי שאיננו מתגייס ומפתח את עולם התורה; העובד הזר המסכן שהתורה ציוותה אותי ביחס רגיש ומיוחד גם אליו. קיוויתי שנמשיך להיות בחזית תיקון העולם ונהווה חברת מופת ואור לגויים. נצעד כמו רבנו אברהם יהושע השל כתף אל כתף עם מרתין לותר קינג במאבק לזכויות האזרח בארה"ב.
אנחנו לא שם. אנחנו הולכים ומתרחקים מהמקום הייחודי, המוסרי, המאיר. עם סגולה במשמעות של המחויבות המיוחדת והאחריות שמוטלת על כתפינו.

אני בתפר עדין בחברה הישראלית. במקום שבו רואים את היהדות עדיין כמקור הכוח, הריבונות, העוצמה, המוסר - ומשם מבינים את מגבלותינו, את גבולותינו.
אתה אולי במקום נוח ופשוט יותר לעתיד היהדות פשוטו כמשמעו, אני לוחם על מקום היהדות ברמת המהות, הקיום האנושי, התרומה לעולם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה